רודולפינה מנצל בתרבות ובהיסטוריוגרפיה הישראלית

בהתחשב בגודל תרומתה של רודולפינה מנצל להגנת היישוב, בתפקידה הצבאי החשוב במלחמת העצמאות, בעבודתה החלוצית עם עיוורים בישראל ובמעמדה הבינלאומי כאחת מהחוקרות הבולטות ביותר בתחום הכלבנות בזמנה – נשאלת השאלה מדוע פועלה והישגיה אינם מוכרים יותר בישראל, בין אם בתודעה הציבורית או בהיסטוריוגרפיה הישראלית? עד כה נכתבו רק שתי עבודות גמר בעברית על רודולפינה מנצל, ורק מעט כתבות הופיעו בעיתונות הישראלית המרכזית בנושא. האזכורים המועטים שלה באנציקלופדיות, כתבי עת, עיתונים ואתרים עבריים הם מעטים וקצרים ואינם מקיפים.

היעלמותה הכמעט מוחלטת של רודולפינה מנצל מהזיכרון הלאומי העכשווי בישראל נראית תמוהה אף יותר, בהתחשב בכך שהיא הייתה דמות ציבורית מוכרת במהלך חייה. כתבות שנכתבו על אימוני הכלבים שלה פורסמו לעיתים קרובות בעיתונות הישראלית הפופולרית. עשרות מאמרים מאת ועליה הופיעו ב"דבר" בשנות ה-40. פתיחת המכון שלה לכלבי נחייה הוצגה בכתבה ב"הארץ" בשנת 1953. עדותה כמומחית בתחום כלבי הגישוש זכתה לסיקור ב"חרות" בשנת 1965, וביקורת על ספר הילדים שכתבה עם בעלה על כלבים וחתולים הופיעה ב"מעריב" בשנת 1969.

האזכור הראשון והיחיד של רודולפינה מנצל באנציקלופדיה עברית הופיע ב"אנציקלופדיה של חלוצי היישוב ובוניו" שפורסמה בשנת 1947. הערך על מנצל אינו מקיף ומכיל רק מעט פרטים על חייה, תחומי מומחיותה ומעמדה המקצועי.

למעלה משלושים שנה מאוחר יותר, בספטמבר 1973, זמן קצר לאחר מותה, הוקדש כל הגיליון של המגזין המקצועי "הכלב" לזכרה של רודולפינה וכלל מחוות שנכתבו על ידי חברים ועמיתים. בשנת 1987 הופיעה מחווה נוספת באתר של ההתאחדות הישראלית לכלבנות שנכתבה על ידי עוזרתה לשעבר אסתר כהן, אך זו הוסרה בהמשך. בשנת 2006 פרסמו אסתר כהן ובעלה אלכס מאמר פורמלי יותר בכתב העת האקדמאי "חיות וחברה" בעברית, בו תיארו, בין היתר, כיצד אסתר פגשה לראשונה את רודולפינה כאשר היא הגיעה לפעולת נוער בתנועת הצופים לשם הדגמת אילוף כלבים, במטרה לגייס מתנדבים למכון הכלבנות שלה.

נוכחותה של רודולפינה באתרים עבריים בני-זמננו היא כמעט אפסית. בשנת 2010 פורסמה באתר ארכיון צה"ל כתבה על תולדות יחידת הכלבנות הצה"לית וכללה אזכור קצר על הכשרתה של מנצל לכלבי ההגנה של ההגנה. בשנת 2013 פרסם ארכיון הציונות המרכזי ביוגרפיה קצרה שלה תחת הכותרת "הכלבים של רודולפינה", בה צוין כי היא הכשירה כלבי משטרה באוסטריה לפקודות בעברית, עם הערה אירונית כי "הכלבים הראשונים של הצבא הגרמני, שלימים יהפוך לצבא הנאצי, צייתו לפקודות בעברית בלבד." האתר של המרכז הישראלי לכלבי נחייה מזכיר את המכון שהקימה בשנת 1952, ומציין כי "בתקופת שנות ה-60 הייתה אישה בשם ד"ר רודולפינה מנצל שאימנה כלבי נחייה, אך עם מותה ננטש הפרויקט." לבסוף, יש ערך קצר בוויקיפדיה בעברית המספק סקירה כללית על חייה בהתבסס על המקורות הנ"ל.

היעלמותה של רודולפינה מהתודעה הציבורית הישראלית מחריפה בשל היעדרותה מההיסטוריוגרפיה הישראלית. מגדרה עשוי להיות גורם לכך, בשל נטיות מסורתיות של האקדמיה להדיר נשים מההיסטוריה. עם זאת, בעשורים האחרונים עמלו היסטוריוניות פמיניסטיות רבות לשלב נשים בנרטיב הלאומי הישראלי ולהנציח את תרומתן להקמת מוסדות המדינה, לפוליטיקה ולתרבות. על כן, מגדרה של רודולפינה לבדו אינו מסביר את העלמתה.

תחום מומחיותה של רודולפינה עשוי להיות סיבה נוספת להדרה שלה. מחקר עדכני מראה כי יש מעט ביוגרפיות אינטלקטואליות של מדענים ישראלים בעברית; רובן המוחלט של הביוגרפיות שנכתבו בעברית עוסקות בדמויות פוליטיות כגון מנהיגים ציוניים, מדינאים וגיבורי צבא.

גורמים נוספים להדרתה עשויים להיות גילה ומדינת מוצאה. רודולפינה עלתה לארץ בגיל 47 ותרומתה הגיעה בעיקר בשנותיה המאוחרות, בניגוד למיתוס החלוצים הצעירים. ייתכן גם שהיסטוריונים ישראלים הושפעו מדעות קדומות תרבותיות שתפסו יהודים דוברי גרמנית כבורגנים, אליטיסטים וזרים תרבותית.

אפשרות נוספת היא שהתרומה שלה למערך הביטחון של המדינה סווגה כשולית, ולכן נמנעה הנצחתה. לחלופין, הקשר שלה לגילוי הגזע הכנעני עשוי היה לתרום להדרתה. לגזע הכנעני יש היסטוריה טעונה בישראל: המסורת היהודית מגלה אמביוולנטיות כלפי כלבים, מזגו הפראי של הכנעני מקשה על אילופו, וקשריו לחברה הבדואית והערבית נתפס לעיתים כבעייתי, במסגרת היריבות הלאומית.

עם זאת, כל ההסברים הללו אינם מספקים. מנצל לא התאימה לאף אחת מהקטגוריות החברתיות הישראליות המוכרות: היא לא הייתה אם, חקלאית, פוליטיקאית, חיילת או גיבורת מלחמה. היא גם לא עסקה במקצועות המסורתיים שיוחסו לנשים, כגון סיעוד, עבודה סוציאלית או הוראה במובנה הקלאסי.

אני מציעה להרחיב את גבולות ההיסטוריוגרפיה הישראלית כדי להעריך את תרומתה הייחודית של רודולפינה. היא אמנם לא הייתה אם, אך היא גידלה וטיפחה כלבים ששירתו את היישוב. היא לא הייתה חקלאית, אך הבינה את מרקם הקרקע והריחות שלה כחלק מעבודתה עם כלבי גישוש. היא לא הייתה פוליטיקאית, אך גייסה אלפים למימוש חזונה. היא לא הייתה חיילת, אך הכשירה כלבים ששירתו בהגנה ובצה"ל. היא לא הייתה מורה במובן המסורתי, אך לימדה דורות של מאלפי כלבים. היא לא הייתה אחות, אך תרומתה לבריאות הציבור, במיוחד במאבק במחלות כלבים, הייתה מכרעת.

מחקר נוסף נדרש כדי לבחון את תרומתה של רודולפינה מנצל לחברה הישראלית, במיוחד בתחום הכלבנות הצבאית וכלבי הסיוע לעיוורים. ישנם סימנים לכך שעניין מחודש בה מתחיל לצוץ בישראל. סיפורה נכלל בספר הילדים "אגדות אמיתיות: חמישים נשים שיגדלו איתך בישראל" שיצא לאור בעברית בשנת 2019, בו היא מוצגת באיור כשהיא מדריכה כלבים – כלב כנעני, בוקסר ופוינטר – ולצידה הציטוט: "החברות עם הכלב היא הדרך הקצרה והנוחה ביותר לאדם שרוצה להתקרב לעולם החי."

המאמר המלא באנגלית מופיע בספר:

Canine Pioneer - The Extraordinary Life of

RUDOLPHINA MENZEL

Edited by Susan Martha Kahn

Brandeis University Press, 2022